כשעובדים עם ה-API, חשוב להבין את הקונספטים של הלקוחות, המשתמשים, המק"טים והרישיונות.
לקוח קיים ב-Google Workspace יכול ליצור משתמשים בלוח הבקרה של האדמין. כברירת מחדל, למשתמשים האלה מוקצה רישיון אוטומטי לשימוש ב-Google Workspace.
אחרי הרכישה של Google Workspace, הלקוח יוכל גם לקנות רישיונות אחרים, כמו רישיונות לאחסון ב-Google Drive. האחסון ב-Google Drive כולל 8 רמות של רישיונות אחסון זמינים, בנפח שבין 20GB ל-16TB. הלקוח צריך קודם להפעיל מינוי לאחסון ב-Google Drive, ולאחר מכן להקצות רישיונות אחסון לכל אחת מהרמות האלה דרך ממשק המשתמש של מנהל הרישיונות. הלקוח גם יכול לקנות 'ניהול צוותים במפות Google' ללא קשר ל-Google Workspace, ולאחר מכן להקצות רישיונות ל'ניהול צוותים במפות Google' באמצעות אותו ממשק משתמש.
הישויות שניתן להעניק עבורן רישיון - 'ניהול צוותים במפות Google', אחסון ב-Google Drive בנפח 20GB, אחסון ב-Google Drive בנפח 50GB...אחסון ב-Google Drive בנפח 16TB - נקרא בשם 'מק"טים'. ממשק ה-API הזה מאפשר למנהל דומיין להקצות רישיונות של מק"טים באופן פרוגרמטי למשתמש מסוים, וניתן להשתמש בו בנוסף לממשק המשתמש של מנהל הרישיונות. אפשר גם לבטל הקצאה ולהקצות מחדש רישיונות למשתמש מסוים, בדומה לממשק המשתמש. ה-API מאפשר להקצות אותה רישיון פרוגרמטי למנהלי מערכת של מפיצים ב-Google Workspace וללקוחות שלהם.
למשתמשים בתוכנית גמישה של כל אחד מהמוצרים האלה, הקצאה, ביטול ההקצאה והקצאה מחדש של רישיונות באמצעות ה-API הזה ישפיעו בצורה כספית, וכתוצאה מכך יחויבו בחשבון החיוב של הלקוח. למשל, אם יש לכם תוכנית גמישה לאחסון ב-Google Drive, אם אתם מקצים למשתמש רישיון בנפח 20GB, החיובים מתפרסמים בחשבון שלכם באופן יחסי במועד ביצוע ההקצאה. אם אתם מנויים לתוכנית שנתית, כבר הייתם צריכים לשלם מראש על מספר מסוים של רישיונות, ואפשר להקצות כמה שיותר רישיונות למשתמשים בודדים בלבד במסגרת ההתחייבות שלכם.