Operation

המשאב הזה מייצג פעולה ממושכת שמוחזרת מקריאות ל-API ברשת.

ייצוג ב-JSON 
{
  "name": string,
  "metadata": {
    "@type": string,
    field1: ...,
    ...
  },
  "done": boolean,

  // Union field result can be only one of the following:
  "error": {
    object (Status)
  },
  "response": {
    "@type": string,
    field1: ...,
    ...
  }
  // End of list of possible types for union field result.
}
שדות
name

string

השם שהוקצה על ידי השרת, שהוא ייחודי רק בתוך אותו שירות שהחזיר אותו במקור. אם משתמשים במיפוי HTTP שמוגדר כברירת מחדל, name צריך להיות שם משאב שמסתיים ב-operations/{unique_id}.

metadata

object

מטא-נתונים שספציפיים לשירות ומשויכים לפעולה. הוא בדרך כלל מכיל מידע על ההתקדמות ומטא-נתונים נפוצים כמו זמן היצירה. יכול להיות שחלק מהשירותים לא יספקו מטא-נתונים כאלה. בכל שיטה שמחזירה פעולה ממושכת צריך לתעד את סוג המטא-נתונים, אם יש כזה.

אובייקט שמכיל שדות מסוג שרירותי. שדה נוסף "@type" מכיל URI שמזהה את הסוג. דוגמה: { "id": 1234, "@type": "types.example.com/standard/id" }
done

boolean

אם הערך הוא false, המשמעות היא שהפעולה עדיין מתבצעת. אם הערך הוא true, הפעולה הושלמה ואפשר להשתמש בערך error או response.

שדה איחוד result. תוצאת הפעולה, שיכולה להיות error או response תקין. אם done == false, אף אחד מהערכים error או response לא מוגדר. אם done == true, מוגדר בדיוק אחד מהערכים error או response. הערך result יכול להיות רק אחד מהבאים:
error

object (Status)

תוצאת השגיאה של הפעולה במקרה של כשל או ביטול.

response

object

התגובה הרגילה של הפעולה במקרה של הצלחה. אם השיטה המקורית לא מחזירה נתונים במקרה של הצלחה, כמו Delete, התגובה היא google.protobuf.Empty. אם השיטה המקורית היא סטנדרטית Get/Create/Update, התגובה צריכה להיות המשאב. בשיטות אחרות, התשובה צריכה להיות מהסוג XxxResponse, כאשר Xxx הוא שם השיטה המקורי. לדוגמה, אם שם השיטה המקורי הוא TakeSnapshot(), סוג התגובה שמוסק הוא TakeSnapshotResponse.

אובייקט שמכיל שדות מסוג שרירותי. שדה נוסף "@type" מכיל URI שמזהה את הסוג. דוגמה: { "id": 1234, "@type": "types.example.com/standard/id" }

סטטוס

הסוג Status מגדיר מודל שגיאות לוגי שמתאים לסביבות תכנות שונות, כולל ממשקי API ל-REST ול-RPC. היא משמשת את gRPC. כל הודעת Status מכילה שלושה פריטי נתונים: קוד שגיאה, הודעת שגיאה ופרטי שגיאה.

מידע נוסף על מודל השגיאות הזה ועל אופן השימוש בו זמין ב-API Design Guide.

ייצוג ב-JSON 
{
  "code": number,
  "message": string,
  "details": [
    {
      "@type": string,
      field1: ...,
      ...
    }
  ]
}
שדות
code

number

קוד הסטטוס, שצריך להיות ערך enum של google.rpc.Code.

message

string

הודעת שגיאה שמוצגת למפתח, שצריכה להיות באנגלית. כל הודעת שגיאה שמוצגת למשתמש צריכה להיות מותאמת לשפה המקומית ולהישלח בשדה google.rpc.Status.details, או להיות מותאמת לשפה המקומית על ידי הלקוח.

details[]

object

רשימה של הודעות שכוללות את פרטי השגיאה. יש קבוצה משותפת של סוגי הודעות לשימוש בממשקי API.

אובייקט שמכיל שדות מסוג שרירותי. שדה נוסף "@type" מכיל URI שמזהה את הסוג. דוגמה: { "id": 1234, "@type": "types.example.com/standard/id" }