תיוג בצד השרת

תיוג בצד השרת מאפשר להעביר אינסטרומנטציה של תגי מדידה מהאתר או מהאפליקציה למאגר תגים לעיבוד בצד השרת ב-Google Cloud Platform ‏(GCP) או בכל פלטפורמה אחרת שתבחרו. לתיוג בצד השרת יש כמה יתרונות בהשוואה לתגים בצד הלקוח:

• ביצועים משופרים: פחות תגי מדידה באתר או באפליקציה פירושם פחות קוד שצריך להפעיל בצד הלקוח.
• אבטחה משופרת: נתוני המבקרים מוגנים טוב יותר ומאובטחים יותר כשהם נאספים ומופצים בסביבה בצד השרת שמנוהלת על ידי הלקוח. הנתונים נשלחים למופע בענן, שם הם מעובדים ומועברים על ידי תגים אחרים.

כדי להתחיל לעבוד עם תיוג בצד השרת:

1. יוצרים מאגר תגים של שרת ב-Tag Manager.
2. הגדרת שרת תיוג ב-GCP

יצירת מאגר תגים של Tag Manager בצד השרת

כדי להשתמש בתיוג בצד השרת, צריך ליצור מאגר תגים חדש ב-Tag Manager בצד השרת:

1. בחשבון Tag Manager, יוצרים מאגר תגים חדש.
   1. לוחצים על Accounts (חשבונות) > לצד שם החשבון הרלוונטי.
   2. בוחרים באפשרות יצירת מאגר תגים.
2. בקטע פלטפורמת יעד, בוחרים באפשרות שרת.
3. לוחצים על יצירה.

מופיעה תיבת דו-שיח להגדרת שרת התיוג. התהליך הזה מפורט בקטע הבא.

הגדרת שרת תיוג

אחרי שיוצרים את מאגר התגים של השרת, צריך לפרוס שרת תיוג. הערה: כדי לחזור לנקודה הזו בהמשך, לוחצים על מזהה מאגר התגים בסרגל העליון או עוברים לכרטיסייה Admin (ניהול) > Container Settings (הגדרות מאגר התגים) > Set up your tagging server (הגדרת שרת התיוג).

אפשר לבחור באחת מאפשרויות הפריסה הבאות:

• הקצאת משאבים אוטומטית (מומלץ): אם בוחרים באפשרות הקצאת משאבים אוטומטית של שרת תיוג, מערכת Google Tag Manager מגדירה בשבילכם פרויקט חדש ב-GCP ושרת תיוג ב-Cloud Run. אם אתם רוצים להשתמש בפרויקט קיים ב-GCP, פועלים לפי מדריך ההגדרה של Cloud Run.

• הקצאת משאבים ידנית בתשתית שאינה של Google: אם אתם רוצים להשתמש בפתרון שרת משלכם, אתם צריכים לפעול לפי השלבים שמפורטים במדריך להגדרה ידנית.

הגדרת דומיין השרת

לשרת התיוג החדש יש כתובת URL שמוגדרת כברירת מחדל בכתובת run.app. כדי לשפר את הפרטיות ועמידות קובצי ה-Cookie, צריך להפנות תת-דומיין של האתר לשרת התיוג. כך, שרת התיוג יכול לקרוא ולכתוב קובצי Cookie שלא גלויים לסקריפטים בדף (קובצי Cookie מסוג HttpOnly). כאן מוסבר איך להגדיר דומיין מותאם אישית למיפוי לשרת התיוג.

הסבר על פריסת ברירת המחדל ב-GCP

כשיוצרים שרת תיוג באמצעות תהליך ההקצאה האוטומטי, השרת מקבל את הגדרת ברירת המחדל.

אילו משאבים ב-GCP מוקצים כשמפעילים הקצאת משאבים אוטומטית לשרת התיוג?

כשמפעילים הקצאת משאבים אוטומטית לשרת התיוג, נוצר פרויקט GCP עם מאגר התגים בצד השרת שנפרס ב-Cloud Run. הפריסה מגבילה את כמות המשאבים הזמינה, והיא מומלצת לבדיקה של נפחי תנועה מוגבלים בלבד.

כשהמאגר בצד השרת מתחיל לקבל תנועה בזמן אמת, צריך להקצות מופעים נוספים לשירות כדי להבטיח יתירות ולמנוע אובדן נתונים במקרה של הפסקות או מגבלות קיבולת. מומלץ להשתמש בלפחות 3 מופעים לכל מאגר לצורך יתירות. איך משדרגים את הפריסה

מה הדומיין של שרת התיוג שלי?

הפריסה שמוגדרת כברירת מחדל משתמשת בתת-דומיין של Cloud Run. מומלץ מאוד להפנות תת-דומיין של האתר לשרת התיוג. פועלים לפי ההוראות האלה כדי למפות את תת-הדומיין של האתר לשרת התיוג.

כמה עולה פריסת ברירת המחדל?

ברוב המקרים, פריסת ברירת המחדל של פרויקט GCP עם שרת יחיד היא בחינם. עם זאת, יש כמה גורמים שיכולים לגרום לכם לשלם על פריסה של שרת יחיד:

1. החשבון לחיוב שמשמש לפריסת GCP מקושר לפרויקטים אחרים שמוציאים את השרת מהתוכנית לשימוש חינם ב-GCP.
2. כמות התנועה שנשלחת מהשרת חורגת מהמגבלות של רמת השימוש החינמית.

אחרי שמשדרגים את סביבת Cloud Run, ההוצאה החודשית צפויה להיות 30-50$ לכל שרת. נפח תנועה גדול ברשת עלול להגדיל את העלות הזו.

איך מוסיפים עוד מופעים לפריסה?

מידע נוסף על הוספת מכונות נוספות לפריסה זמין במאמרי העזרה של Cloud Run.

שליחת הבקשה הראשונה

כדי ללמוד איך לשלוח את הבקשה הראשונה, מומלץ לקרוא את המדריך לשליחת נתונים אל Tag Manager בצד השרת.