בשלב הזה מזהים את חשבון Google Ads שאליו רוצים לבצע קריאות ל-API. נדרשת כתובת האימייל שלה כדי ליצור אסימוני רענון של OAuth 2.0. החשבון יכול להיות חשבון ייצור (פעיל) או חשבון בדיקה. לכל גישה יש יתרונות וחסרונות.
חשבונות בסביבת ייצור |
חשבונות בדיקה |
|
יתרונות |
|
|
חסרונות |
|
|
אם אפשר, מומלץ להשתמש בחשבון בדיקה במהלך פיתוח האפליקציה. להוראות, ראו יצירת חשבונות בדיקה וקמפיינים.
לחלופין, אתם יכולים להגדיר חשבון ייצור עם תקציב חשבון נמוך, למשל $1 ליום, במיוחד בשביל תכונות לבדיקה שלא נתמכות בחשבון בדיקה.
בחירה של קבוצת התכונות
כשבוחרים חשבון כדי לשלוח קריאה ל-API, כדאי לקחת בחשבון את רשימת התכונות שבהן רוצים להשתמש ב-API. גם אם תבחרו להשתמש בחשבון לסביבת הייצור, יש כמה תכונות שהן ספציפיות לחשבון, למשל:
- כדי להשתמש בתכונות החיוב, צריך חשבון שמוגדר בו חיוב חודשי.
- יכול להיות שתכונות חדשות מסוימות יוגבלו לרשימה של חשבונות שנמצאים ברשימת ההיתרים.
לפני שמסיימים להגדיר את החשבון לביצוע קריאות ל-API, כדאי לבדוק את מסמכי התיעוד של התכונה הספציפית כדי לוודא שאין לה הגבלות נוספות.
גישת משתמשים, מספר לקוח להתחברות ומספר לקוח
כדי לשלוח קריאה ל-API ללקוח Google Ads, נדרשת גישה ללקוח הזה באופן ישיר או דרך חשבון ניהול מקושר. נדרשות גם ההרשאות המתאימות, בהתאם לקריאה הספציפית ל-API.
כשנכנסים ל-Google Ads, יכול להיות שתצטרכו לבחור יותר מחשבון לקוח אחד. בחשבון שאתם בוחרים נקבע את מספר הלקוח להתחברות, שהוא הכותרת הנדרשת לחלק מהקריאות ל-API, ואת רמת הגישה שלכם.
אחרי שמזהים את הלקוח ב-Google Ads שצריך לבצע אליו קריאות ל-API, חשוב לשים לב לפרטים הבאים:
מספר הלקוח בן 10 הספרות של חשבון הלקוח שאליו אתם מתכוונים לשלוח קריאות ל-API. לפעמים הוא נקרא הלקוח התפעולי.
כתובת האימייל של חשבון הלקוח שאליו אתם מחוברים. הפעולה הזו נדרשת כדי ליצור את אסימון הרענון של OAuth 2.0.
מספר לקוח בן 10 ספרות להתחברות לחשבון הלקוח שאליו אתם מחוברים. אם אתם מחוברים ללקוח הפעיל, מספר הלקוח להתחברות זהה למספר הלקוח.